שבר בעצם הוא הפרעה בהמשכיות של מבנה העצם, שיכולה להיות מלאה או חלקית. שברים ברגליים יכולים להתרחש בכל אחת מהעצמות המרכיבות את הרגל, כתוצאה ממגוון רחב של גורמים שונים.
נהוג לסווג שברים באופן כללי בצורות שונות ובהתאם לפרמטרים שונים. הסיווג של השבר מקל הן על בחירת הטיפול המתאים למטופל והן על הפרוגנוזה. להלן כמה משיטות הסיווג המקובלות כיום לשברים בעצמות באופן כללי:
- שבר סגור מול שבר פתוח – שבר סגור מתאר פגיעה שבה התרחש נזק לא רק לעצם, אלא גם לרקמות הרכות שמסביב לה. במקרים החמורים ביותר, העצם חשופה לאוויר שכן פרצה את מחסום העור. בשבר סגור לעומת זאת אין חשיפה של העצם לאוויר.
- שבר מורכב מול שבר פשוט – שבר פשוט כולל לכל היותר קו אחד של שבר בעצם. שבר מורכב לעומת זאת או שבר מרוסק, כולל לכל הפחות חתיכה אחת של רקמה גרמית שנפרדה מהעצם הפגועה. שבר חוץ מפרקי מול שבר תוך מפרקי – שברים בקצוות של עצמות ארוכות נהוג לסווג לפי מעורבות של רקמת המפרק: אם השבר כולל גם פגיעה במשטח המפרקי של העצם, הוא נקרא שבר תוך מפרקי.
- שבר תלישה – מצב זה מתאר תלישה של פיסת עצם שהייתה מחוברת לגיד או רצועה, כתוצאה ממאמץ יתר שהופעל על הגיד או על הרצועה.
- שבר דחיסה – תופעה זו שכיחה למשל בחוליות הגב של חולים הסובלים מאוסטיאופורוזיס ובאה לידי ביטוי בקריסה של חלק מהעצם אל תוך עצמו בעקבות מאמץ לחיצה.
מה הם הגורמים לשברים ברגליים?
ישנו מגוון רחב של גורמים לשברים בעצמות הרגליים, כשהגורם המוכר ביותר הוא חבלה טראומטית כמובן. הכוונה היא למכה עוצמתית בעצם, למשל כתוצאה מנפילה, תאונת דרכים או מעשה אלימות. כל אחת ואחת מעצמות הרגליים יכולה לסבול משבר טראומטי, אך סוגי השברים ומיקומם משתנים בין קבוצות אוכלוסייה שונות.
כך לדוגמה בקרב ילדים קיימת שכיחות גבוהה יחסית של שברים בעצמות השוק ושברים בקרסול ולעומת זאת בקרב נשים מבוגרות הסובלות מדלדול עצם, שכיחים יותר שברים בירך.
בנוסף שברים יכולים להתפתח באופן הדרגתי כתוצאה ממאמץ חוזר ונשנה. חשוב להבין כי רקמת העצם היא רקמה דינמית מאוד וכי ברקמת העצם מתרחשים תהליכים מתמידים של הרס ובנייה. כאשר מפעילים עומס יתר על השרירים ועל עצמות הרגליים, ניתן להגיע למצב שבו תהליכי הבנייה לא מסוגלים לפצות על הקצב שבו מצטברים הנזקים.
כתוצאה מכך, עלולים להתפתח שברים, הנקראים "שברי מאמץ". שברי מאמץ שכיחים בשכיחות גבוהה יחסית בקרב חיילים ובעיקר בחיילים קרביים הנמצאים בתחילת השירות הצבאי: תקופה שבה נדרש מהחיילים לעמוד בעומסי מאמץ כבדים, במקרים רבים ללא כל הכנה הולמת.
יש לציין כי דלדול חמור של העצם יכול גם לגרום להיווצרות של שבר ספונטני. מצב זה מתרחש כאשר העצם מתקשה לשאת אפילו את משקל הגוף ופשוט קורסת תחת העומס, גם מבלי שקיבלה מכה או מבלי שהופעל עליה עומס חריג. בנוסף שברים יכולים להיות תוצאה של גידול ממאיר או שפיר בעצם ואפילו להתפתח בעקבות ציסטה.
מה הם התסמינים של שברים ברגליים?
התסמינים משתנים בהתאם למיקום של השבר: במקרים הקלים ביותר הכוללים למשל שברים באצבעות הרגליים, המטופל יסבול מכאב מקומי והגבלה קלה בהליכה בלבד ולעומת זאת שבר בעצם הירך או בעצם השוק, יכול לגרום לכאבים חמורים ולקשיי ניידות ניכרים, עד כדי חוסר יכולת לדרוך על הרגל. כמו כן אזור השבר יהיה נפוח ובמקרים רבים המטופל יסבול מצליעה אפילו זמן מה לאחר ההחלמה המלאה של השבר.
כיצד מאבחנים שברים ברגליים?
אבחון של שבר מתבסס על תשאול המטופל בנוגע לכאבים ולאירועים שהיו יכולים לגרום להופעה של הכאבים, בדיקה גופנית לגילוי רגישות, נפיחות ותנועתיות ובדיקות הדמיה. בדיקת ההדמיה הבסיסית ביותר היא צילום רנטגן, אך חשוב לציין כי במקרים מסוימים לא ניתן יהיה להבחין בשבר באמצעות צילום רנטגן ולפיכך יהיה צורך להפנות את המטופל לבדיקת הדמיה אחרת כמוMR I או CT. בעיה זו רלוונטית למשל לשברים בעצם הירך, המתרחשים בנשים מבוגרות.
כיצד מטפלים בשברים ברגליים?
גם הטיפול בשברים ברגליים משתנה בהתאם לפרמטרים שונים ולכן חייב להיות מותאם לכל מטופל ומטופל באופן אישי. בין היתר כאשר באים לבחור את תכנית הטיפולים יש להתחשב בגילו של המטופל, שכן למשל הטיפול בשברים ברגליים בילד קטן, שונה מהטיפול בשבר ברגליים באדם מבוגר.
למעשה בשל יכולת התיקון העצמוני המרשימה ובשל יכולת הבנייה של עצמות בילדים, לא אחת מחליטים לטפל בשבר באופן שמרני באמצעות גבס בלבד וזאת בזמן שאותו השבר בדיוק היה מחייב ביצוע של ניתוח, אם היה מתרחש בעצם של אדם מבוגר.
גורם נוסף שיש להתחשב בו הוא חומרת הפגיעה ומידת המעורבות של רקמות נוספות (כמו מפרקים למשל), המיקום המדויק של השבר, מחלות רקע מהן סובל המטופל ועוד. הטיפול הטוב ביותר בשברי מאמץ ברגליים לדוגמה, כולל במנוחה של מספר שבועות, שאורכה משתנה בהתאם לחומרת השבר ויכול לנוע מארבעה שבועות בלבד ועד 16 שבועות במקרה של שבר מאמץ חמור. לעומת זאת בשבר בעצם הירך בילד בגילאי 5-4, נהוג לטפל באמצעות גבס הכולל גם את אזור האגן, הנשאר במקומו במשך שישה שבועות.
במקרים מסוימים הגבס החיצוני המשמש לקיבוע העצם, כלל לא מספיק ויש לעשות שימוש בנוסף באביזרים לקיבוע פנימי כמו לוחיות מתכת או מסמרים תוך-לשדיים.
