על מפרק הברך מגנות ארבע רצועות: שתי רצועות צדדיות (פנימית וחיצונית) ושתי רצועות צולבות (אחורית וקדמית). הרצועה הצולבת האחורית היא רצועה עבה יחסית ומיקומה הוא מאחורי הרצועה הצולבת הקדמית, בחלק הקדמי של הברך.
הרצועה מתחילה בחלק האחורי של הירך ומסתיימת בחיבור שלה לחלק הקדמי של עצם השוקה. תפקידה של הרצועה הצולבת האחורית הוא למנוע תזוזה של עצם השוק אחורנית, ביחס לעצם הירך וזאת בניגוד לפעילות של הרצועה הצולבת הקדמית, המונעת תזוזה של הברך קדימה. שתי הרצועות הצולבות אחראיות בנוסף למנח התקין של העצמות המרכיבות את המפרק.
מה הם הגורמים לקרע של הרצועה הצולבת האחורית (PCL)?
בדרך כלל הקרע יתרחש בזמן ביצוע תנועה סיבובית חדה במפרק הברך, למשל בזמן שינוי כיוון מהיר. במצב שבו השוק נשארת יציבה על הקרקע אבל הירך ממשיכה להסתובב או לנוע קדימה, הרצועה הצולבת עלולה להימתח בעוצמה, מעבר למה שהגמישות שלה מאפשרת לה. במצב זה עלולים להתרחש קרעים בדרגות חומרה שונות בסיבים המרכיבים את הרצועה. קרע של הרצועה הצולבת האחורית אופייני למשל לשחקני טניס, כדורגל וכדורסל וכן שכיח בקרב העוסקים בסקי.
קרע של הרצועה הצולבת האחורית יכול להיות גם תוצאה של חבלה בחלק הקדמי של הברך או בחלק העליון של השוק, בזמן שהברכיים נמצאות בכיפוף. כך לדוגמה פציעה זו יכולה להתרחש כתוצאה מתאונת דרכים, בעקבות פגיעה עוצמתית של ברכי נהג הרכב בלוח המחוונים (פגיעה מסוג זה נקראת dashboard injury). חשוב לציין שעובי הרצועה תורם לכך שקרע ברצועה הצולבת האחורית, הרבה פחות שכיח מקרע ברצועה הצולבת הקדמית.
מה הם התסמינים של קרע של הרצועה הצולבת האחורית (PCL)?
ב-24 השעות הראשונות לאחר הפציעה צפויה להתפתח נפיחות באזור הקרע. מקור הנפיחות בפגיעה בכלי הדם הפנימיים של הרצועה, הגורמת לדימום לתוך מפרק הברך (הנפיחות האופיינית תקשה על המטופל לכופף את הברך). בנוסף המטופל יסבול מכאבים בדרגות חומרה שונות וכן יתכן שמפרק הברך יסבול מחוסר יציבות.
התסמינים משתנים בין היתר בהתאם לדרגת החומרה של הקרע, כשסך הכול ישנן שלוש דרגות: דרגה 1 (מתיחת הרצועה ללא חוסר יציבות), דרגה 2 (קרע חלקי עם מעט חוסר יציבות) ודרגה 3 (קרע מלא וחוסר יציבות משמעותי של הברך).
כיצד מאבחנים קרע של הרצועה הצולבת האחורית (PCL)?
אבחון של קרע ברצועה הצולבת האחורית מבוסס על בדיקה פיזית של המטופל שבה הרופא בוחן את רמת היציבות של מפרק הברך באמצעות תמרונים שונים ובחינת ההליכה והעמידה של המטופל. כמו כן על הרופא לתשאל את המטופל בנוגע לחבלות אפשריות אם כי לא תמיד מטופלים הסובלים מקרע מבודד של הרצועה הצולבת האחורית, יכולים לשחזר מכניזם ברור או פגיעה כלשהי שגרמו לפציעה. כשיש חשד לקרע ברצועה, לרוב יופנה המטופל לבדיקת MRI שתאפשר לקבוע את דרגת החומרה של הקרע.
כיצד מטפלים בקרע של הרצועה הצולבת האחורית (PCL)?
לאורך הזמן הרצועה הצולבת האחורית יכולה לעבור תהליך של החלמה (בניגוד לרצועה הצולבת הקדמית) ומשום כך במקרים רבים הטיפול הניתן למטופלים הוא שמרני בלבד ולא כולל התערבות כירורגית. יחד עם זאת, בהחלט תיתכן התארכות של הרצועה בעקבות הפציעה. כמו כן גם אם ניתן לראות עדויות להחלמה בבדיקות הדמיה, עדיין יתכן שהרצועה תפגין ליקויים כמו חוסר יציבות תפקודית או קלינית.
רוב המחקרים שבחנו את יעילות הטיפול השמרני במטופלים עם קרע ברצועה הצולבת האחורית, מציינים שביעות רצון מאוד גבוהה משיקום שמרני: כ-90-80 אחוז מהמטופלים שבים לפעילות דומה למקורית ואילו כ-60 אחוז חוזרים לרמת פעילות זהה למקורית.
הטיפול השמרני כולל קיבוע ביישור של הרגל ולאחר מכן ביצוע תרגילי פיזיותרפיה, בין היתר במטרה לחזק את השריר הארבע-ראשי ואת שריר ההמסטרינג ולשפר את השליטה הנוירו-מוסקולרית. כשמדובר בקרע קל בלבד, הטיפול יכלול לרוב מנוחה מלאה, משככי כאבים, חבישה אלסטית וקומפרסים קרים.
במקרים שבהם המטופל סובל מחוסר יציבות משמעותי בברך ובעיקר במצבים שבהם בנוסף לקרע ברצועה הצולבת האחורית ישנם קרעים של רצועות נוספות, יתכן שיוחלט לבצע ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת האחורית.
ניתוח זה מבוצע בגישה זעיר-פולשנית כשישה שבועות לאחר הפציעה וכולל חיבור של שתל (Allograft) באמצעות זיזים, לחורים זעירים הנקדחים בעצמות הברך. בניגוד למפרק מלאכותי, שיש להחליף אחת למספר שנים, את השתל שבא להחליף את הרצועה בדרך כלל אין צורך להחליף כלל. לאחר הניתוח על המטופל לעבור תהליך שיקומי, אך כבר יום לאחר הניתוח יוכל לדרוך בזהירות על הרגל.
