שברי הליכה או שברי מאמץ הם תופעה המוכרת לרבים מאתנו מהטירונות ומאפיינת גם רקדנים ואתלטים. התופעה שכיחה זו מתבטאת בכאבים הנובעים משבר זעיר באחת מהעצמות הנושאות משקל כאשר לרוב מדובר במאמצים הכרוכים בעומס יתר של אימונים, מאמצים קשים מדי ועומס שאינו מחולק נכון.
תסמיני שבר הליכה
שבר הליכה כאמור נפוץ למדי בקרב ספורטאים והמתגייסים לצבא, אולם קיים גם בקרב אוכלוסייה אשר לא רגילה לפעילות גופנית ומנסה להיכנס לכושר בזמן קצר וללא חלוקת עומסים מתאימה. עומס יתר עלול לגרום נזק לעצמות כאשר הוא גדול ממה שהגוף מסוגל לשאת או להגיב לו על ידי חיזוק ובניית העצם.
הבעיה כוללת כאבים, נפיחות מקומית, אדמומיות ורגישות למגע ובמקרים רבים העצם רגישה כל כך עד שמתפתחים בקלות יתרה שברים כתוצאה ממאמץ בעיקר בעצם השוק אך גם בכפות רגליים, עצם השוקית, אגן הירך ועמוד השדרה.
כיצד נוצר שבר הליכה?
עומס יתר על אזורים מסוימים בעצם עלול להוביל לשבר הליכה, הנזק נוצר כאשר יכולת הגוף לתקן נזקים פחותה מקצב היווצרותם. היכולת העצמית של הגוף מוגבלת ומותנה בכושר הגופני וגורמים פיזיולוגיים נוספים, אם נפעיל על העצם מאמץ רב, עלול להיגרם לו נזק ובמידה ולא נאפשר לגוף זמן מנוחה והתאוששות, ייווצרו שברי הליכה.
שבר הליכה בשונה משבר פתולוגי אינו נגרם בשל עומס או טראומה לעצם אשר בשילוב של רגישותה כתוצאה ממצבים של אובדן צפיפות העצם, דלקת או גידול יכולים לגרום לשבר.
טיפול בשבר הליכה
הטיפול בשבר הליכה מצריך בראש ובראשונה מנוחה של מספר ימים עד מספר שבועות ובמצבים קלים הבעיה תחלוף ללא צורך בטיפול מיוחד. אולם כאשר התסמינים חמורים יותר, הבעיה מצריכה התייעצות עם רופא וטיפול מקצועי ובמרים נדירים נדרשת התערבות כירורגית.
אבחון מוקדם של הנזק מאפשר מניעת החמרתו והעצה הרפואית כוללת מנוחה רבה לצד ביצוע פעולות גופניות קלות אשר אינן מפעילות לחץ על העצם כגון פעילות במים או רכיבה על אופניים בתנאי שאינן גורמות לכאב. במקרים חמורים יישקל מתן תרופות אנטי דלקתיות, חבישה או שימוש בקביים ולייזר רך, כמו כן מומלץ להעשיר את התזונה בוויטמין D ובסידן.
גורמי סיכון
מאמצים ועומס יתר הם גורמי הסיכון המרכזיים להתפתחות של שברי הליכה. בישראל התופעה מוכרת היטב בקרב טירונים אשר נחשפים למאמצים בעצימות גבוהה ובזמן קצר בין אם בריצות, מסעות ועמידה ממושכת על הרגליים. הפציעה אופיינית גם בעולם הספורט ונחשבת לפציעת ספורט שכיחה הנגרמת מעומסים גבוהים הפועלים על רגליהם של אתלטים, רקדנים, כדורגלנים וכדורסלנים.
ענפי הספורט אשר בהם שכיחות הפציעה היא הגבוהה ביותר כוללים את רצי המרתון, משתתפי הטריאתלון ומתחרי איש הברזל. ישנם גורמים נוספים הכוללים:
- הפציעה שכיחה יותר אצל נשים באופן כללי.
- פציעה שכיחה בקרב ספורטאיות הסובלות מתסמונת משולשת של תת אכילה, מחזור לא סדיר וריכוז מינרלים נמוך בעצמות.
- שתיית אלכוהול מרובה של מעל 10 כוסות בשבוע.
- עישון
- מחסור בוויטמין D.
- אימונים לקויים הכוללים מעברים מהירים מדי בעצימות והמשנים את הביוכימיה של הגוף.
- פעילות גופנית על משטחים בלתי תקינים או קשיחים מדי.
- נעליים אשר אינן מתאימות לפעילות ספורטיבית מאומצת.
- מבנה גופני בעייתי הכולל אורכי רגליים שונים, חוסר איזון בשרירי הרגליים או ביומכניקה לקויה.
תסמינים וסימנים
- הסימנים לשברי הליכה כוללים כאבים ורגישות באזור העצם עליה מופעל הלחץ.
- כאבים בכף הרגל כתוצאה מפגיעה בעצמות המסרק.
- כאבים בעצם השוק כאשר מיקום השבר הוא לאורכה.
- כאבי ירכיים.
- כאבים באזור המפשעה כאשר הפגיעה היא באגן.
- כאבים קבועים או מחמירים בתנועה אשר אינם פוחתים גם לאחר מנוחה.
- נפיחות ורגישות למגע.
- כאב אשר עלול להעיר משינה.
אבחון שבר הליכה
בכל מצב בו המטופל מדווח כל כאב ונפיחות לאחר מאמץ ללא פגיעה טראומתית ניתן לחשוד כי מדובר בשבר הליכה. האבחון כולל בדיקת ההיסטוריה הרפואית וכן זיהוי מקום הכאב בהתייחס למתי החלו הכאבים ומה מקל או מחמיר אותם.
לאחר המענה לשאלות אלה מתבצעת בדיקה גופנית הכוללת ניתור על הרגל הפגועה ומישוש העצם. בחלק מהמקרים ניתן להיעזר בצילום רנטגן או מיפוי עצמות בבדיקת MRI.
