ישנם רבים המאמינים כי אתלטים בכירים נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מפציעות ספורט בהשוואה לאתלטים החובבים, המבצעים פעילות ספורטיבית באופן מזדמן או קבוע, אך לא כקריירה.
מטבע הדברים כל אדם העוסק בפעילות גופנית אם כתחביב ואם כמקצוע נמצא בסיכון לסבול מפציעות ספורט ולא מעט אתלטים בכירים נאלצו לקטוע את הקריירות האתלטיות שלהם כתוצאה מפציעת ספורט חמורה.
יחד עם זאת, האתלט החובב נמצא בסיכון גבוה יותר לסבול מפציעות ספורט מסוימות ובנוסף ישנו שוני משמעותי בכל הקשור לטיפול בפציעות ספורט ולתקופת השיקום לאחר פציעת ספורט בין האתלט החובב למקצועי. במאמר שלפניכם נרחיב אודות ההבדלים האלו.
שנות הניסיון
האתלט החובב יכול להתחיל באופן עקרוני לעסוק בספורט בכל גיל שהוא. ישנם המגלים למשל את היופי שבריצה למרחקים ארוכים בגיל ארבעים, ישנם שהחליטו לעשות שינוי באורח החיים שלהם דווקא בגיל שישים וישנם שגילו את העולם הספורטיבי בשלב מסוים, זנחו את התחום ומאז מפלרטטים אתו באופן מזדמן לאורך החיים. לעומת זאת, האתלט המקצועי עוסק בספורט מילדות באופן קבוע ומתמיד.
מדובר בנקודה חשובה ביותר שכן במהלך שנות האימונים הרבות, הגוף של האתלט הבכיר מתעצב בהתאם לסוג הספורט, השרירים הנכונים מתחזקים ומערכת התנועה והיציבה לומדת כיצד להגיב לשינויים מהירים, לתנוחות לא צפויות ולדרישות הייחודיות במהלך הפעילות. לעומת האתלט הבכיר, האתלט החובב במקרים רבים מפעיל על הגוף שלו עומסים כבדים מדי ומהר מדי, ללא כל הכנה מוקדמת.
טכניקה מתאימה
פציעות הספורט הנפוצות ביותר הן פציעות מסוג overuse, המתרחשות כתוצאה מביצוע פעולות חוזרות ונשנות ללא זמן התאוששות מספיק. הסיכוי לפציעות אלו נמוך יחסית כאשר התנועות השונות מבוצעות בצורה הנכונה.
תנוחת רכיבה לא נכונה על האופניים למשל יכולה ליצור עומס יתר על שרירי הגב, חבטה בתנוחה לא נכונה עם מחבט טניס עלולה להעמיס על הגידים והדבר נכון בנוגע לכל תנועה ותנועה המבוצעת במסגרת פעילות ספורטיבית ותהיה זו ריצה, גלישה או קפיצה לרוחק.
ההכוונה המקצועית, תשומת הלב למנח המדויק של הגוף בעת ביצוע התנועות והימנעות מאימון או עומס יתר תוך מתן מספיק זמן להתאוששות לאחר האימון, מהווים את מנת חלקו של האתלט המקצועי.
במקרה של האתלט החובב הסיפור שונה לגמרי: ביצוע של תנועות לא נכונות מוביל לעומס יתר על רקמות שלא אמורות לשאת בעומסים כבדים מדי והיעדר תשומת לב מספקת לזמן ההתאוששות, עלול להוביל לכך שהרקמות השונות יינזקו ולא ישתקמו בין האימונים.
מחלות רקע
מאחר וכל אדם באשר הוא יכול לעסוק בספורט באופן חובבני, הרי שבאוכלוסיית האתלטים החובבים ניתן למצוא רבים הסובלים ממחלות כאלו ואחרות, שהיו פוסלות כל אתלט מקצועי מלקות חלק בפעילות ספורטיבית תחרותית. כך לדוגמה ישנם אתלטים חובבים הסובלים ממחלת לב פעילה, ממחלת הסוכרת, מהשמנת יתר, מבעיות אנטומיות בשלד ובשרירים ועוד.
המחלות השונות מנהלות יחסי גומלין מורכבים עם הפעילות הגופנית ולרוע המזל חלק ניכר מהאתלטים החובבים לא נותנים על כך את הדעת. לפיכך, האתלט החובב נמצא בסיכון לסבול מפציעות שונות הקשורות באינטראקציה בין מחלות הרקע מהן הוא סובל לבין הפעילות הגופנית.
אדם שנהנה מריצות ארוכות או קצרות הסובל לצורך העניין מהשמנת יתר, מפעיל באופן טבעי עומס יתר על המפרקים נושאי המשקל ונמצא בסיכון מוגבר לסבול מבעיות אורתופדיות בהשוואה לאצן מקצועי שלא נושא על גופו משקל עודף.
הבדלים בשיקום לאחר פציעת ספורט
לסיום, חשוב מאוד להדגיש כי בעוד שהטיפול הניתן לאתלט המקצועי לאחר פציעת ספורט מוגש באופן מידי ואף שניות ספורות לאחר הפציעה, הרי שבמקרה של האתלט החובב לא אחת חולפות שעות עד לקבלת הטיפול.
כמו כן, במקרים רבים עד שהאתלט החובב פונה לטיפול, חולפים ימים ואף שבועות מהפציעה. זאת כיוון שאתלטים חובבים לא תמיד מייחסים לפציעות את החשיבות הראויה להן וכתוצאה מכך נמצאים בסיכון למצב שבו פציעה אקוטית, הופכת לכרונית.
בנוסף לכך, רבים מהאתלטים החובבים לא מקפידים לבצע את תהליכי השיקום החשובים להחלמה ולחזרה לפעילות לאחר פציעה. אתלטים חובבים רבים מחמיצים טיפולי פיזיותרפיה או לא מקפידים לבצע את התרגילים החשובים בביתם, ישנם המחליטים על דעת עצמם לקטוע את הרצף הטיפולים ברגע שבו הם חשים שיפור מינימלי בתפקוד ועוד.
