ספורטאים רבים סובלים מפציעות ספורט בגב על רקע אימון יתר, חבלה טראומטית, עומס יתר או כל גורם אחר הגורם לנזק לרקמות השונות הממוקמות בגב. בדומה לפציעות ספורט באזורים אחרים בגוף, גם לפציעות ספורט בגב ישנה נטייה להפוך מפציעות אקוטיות לכרוניות ללא טיפול מתאים וללא ביצוע צעדים מונעים.
אי לכך, גם אם מדובר בכאבים לא חמורים במיוחד או בפציעה הנדמית כקלה בלבד, עדיין ישנה חשיבות עליונה להתייחס אליה ברצינות הראויה ולטפל בה בשלב מוקדם ככול האפשר. במאמר שלפניכם נפרט אודות סוגים שונים של פציעות ספורט בגב.
פציעות ספורט בגב פופולרית פריצת דיסק
הדיסק הבין חולייתי הוא מבנה ייחודי הכולל טבעות סחוסיות המסודרות בדומה לקליפות הבצל, העוטפות ליבה צמיגית בעלת מרקם ג'לטיני. כמעט בין כל זוג חוליות בעמוד השדרה ניתן למצוא דיסק בין חולייתי, כאשר תפקידם של הדיסקים, לאפשר את התנועתיות של עמוד השדרה. כמו כן, הדיסקים הבין חולייתיים משמשים כבולמי זעזועים.
פריצת דיסק היא פציעה הבאה לידי ביטוי בנזק לשכבות הסיביות של הדיסק הבין חולייתי, שהוביל לכך שהגרעין הצמיגי המרכזי יזלוג החוצה. הפציעה לרוב מופיעה בספורטאים כתוצאה ממאמץ חוזר ונשנה על הדיסקים באזור מסוים, אך בהחלט יכולה להופיע על רקע חבלה כתוצאה מנפילה על הגב.
כך לדוגמה בקרב רוכבי אופניים ניתן לראות פריצות דיסק על רקע שחיקה הדרגתית של הדיסקים בגב התחתון ואילו בקרב שחקני פוטבול ניתן לראות שכיחות גבוהה יותר של חבלות טראומטיות.
בלט דיסק
בלט דיסק הוא פציעה הנובעת מאותם הגורמים המובילים לפריצת דיסק, אך במקרה של בלט דיסק, הגרעין המרכזי של הדיסק לא זולג החוצה מבין השכבות העוטפות אותו, אלא רק בולט החוצה. ללא טיפול מצב זה יכול להתפתח ולהגיע לכדי פריצת דיסק, אך לא אחת התסמינים של בלט הדיסק חמורים לא פחות מתסמיני הפריצה.
אם לדוגמה הדיסק בולט כלפי חוט השדרה ולוחץ על שורשי עצבים מסוימים, ייתכנו תסמינים נוירולוגיים מגוונים המשתנים בהתאם למיקום הדיסק ולעוצמת הלחץ. כך לדוגמה בלט דיסק בעמוד השדרה המותני עלול להוביל לחולשה בשרירי הרגליים ולנימול בשרירי הרגליים ואילו בלט דיסק במיקום גבוה יותר בעמוד השדרה עשוי להוביל לכאבי ראש, תסמינים נוירולוגיים בידיים ועוד.
פציעות ספורט בגב במפרקי השטחה (Facet joints)
מפרקי השטחה או מפרקי הפאצט הם המפרקים בעמוד השדרה המחברים בין כל זוג חוליות. המפרקים מספקים לעמוד השדרה יציבות ומאפשרים את תנועות הפיתול והכיפוף. המפרקים ממוקמים בשני הצדדים של החלק האחורי של עמוד השדרה וההחלקה שלהם אחד על גבי השני היא זו המאפשרת לשמור על היציבות של החוליות בזמן השינוי של זווית הגב.
שינויים בדיסק הבין חולייתי בדגש על הזדקנות וניוון הדיסק מובילים לשינויים במפרקי הפאסט. כאשר שיעור הנוזלים בדיסק פוחת והדיסק הופך לפחות ופחות גמיש, הוא מאבד מנפחו ומתקשה לעמוד בפני עומסים. כתוצאה מכך, החוליה הממוקמת מעל הדיסק מתחילה לשקוע לכיוון החוליה הממוקמת מתחתיו, הדיסק המנוון מתרחב לצדדים ונוצרים שינויים ביחסים המרחביים בין מפרקי השטחה.
השינוי ביחסים המרחביים מוביל בתורו לעומסים לא פיזיולוגיים הגורמים להתעבות מעטפת המפרקים וצמיחה של זיזי עצם. בסופו של דבר, נוצר לחץ בתוך תעלת השדרה הגורם לכאבים ותסמינים נוירולוגיים נוספים. שחיקה של מפרקי השטחה שכיחה בעיקר בקרב שחיינים.
ספונדילוליזיס
ספונדילוליזיס היא פציעות ספורט בגב הבאה לידי ביטוי בפגם אנטומי בחוליות עמוד השדרה. ברוב המקרים, הפציעה מתפתחת לאחר שבר מאמץ בחוליה כשבדרך כלל מדובר בפציעה המופיעה בבני נוער העוסקים באמנויות לחימה, צלילה או טניס, המתאמנים יתר על המידה.
כמו כן, הפציעה שכיחה בקרב ספורטאים העוסקים בענפי ספורט זריקה, בהתעמלות אמנותית, חתירה והיאבקות. באופן עקרוני, כל הספורטאים העוסקים בענפי ספורט הכוללים תנועות גב חוזרות ונשנות, בדגש על אקסטנציה, נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מפציעה זו, לרבות כדורגלנים.
פציעה דומה, הנקראת ספונדילוליסטזיס, באה לידי ביטוי בכך שחוליה מסוימת מחליקה אחורה או קדימה בהשוואה לחוליה שממוקמת מתחתיה. גלישה קדמית נקראת אנטרוליסטזיס ואילו גלישה אחורית נקראת רטרוליסטזיס.
פציעה זו גורמת לעיוות אנטומי של עמוד השדרה ועלולה להוביל ללחץ עם שורשי עצבים או היצרות של תעלת השדרה. גם במקרה הזה נמצאים בסיכון ספורטאים המבצעים תנועות יישור יתר בעמוד השדרה באופן חוזר ונשנה כמו מרימי משקולות, שחקני פוטבול, מתעמלים ועוד.
שבר מאמץ בסקרום
שבר מאמץ הוא תוצאה של עומס מכני מחזורי, גבוה ומתמשך על העצם כשבדרך כלל ניתן לראות שברי מאמץ בעצמות הרגליים, בדגש על עצמות המסרק, השוקה והשוקית.
כוחות חיצוניים המתמקדים באזור ספציפי באופן ממוקד בעצם, גורמים לתגובה מתאימה בהתאם לחוק וולף – עומס חוזר מוביל להגברת הפעילות של התאים האחראים על ספיגת העצם, כשלאחר מכן מתגברת הפעילות של התאים האחראיים על בניית העצם. באופן הזה העצם מתחזקת בתגובה לכוח חיצוני.
בהשוואה לתגובת שרירי השלד לעומסים מתגברים, התגובה הגרמית נחשבת לאיטית מאוד. אם העצם לא מסוגלת לעמוד בעומסים המופעלים עליה בזמן הפעילות ולא ניתן לה מספיק זמן להתאוששות, היא תיחלש וייווצרו בה שברים זעירים הנקראים שברי מאמץ.
בניגוד לשברים סטנדרטיים שמקורם בחבלה טראומטית, שברי מאמץ נוצרים באופן הדרגתי אם כי במקרים מסוימים הם יכולים להתפתח גם תוך יום או יומיים בלבד של אימון אינטנסיבי מספיק.
שבר מאמץ בסקרום (עצם משולשת בבסיס עמוד השדרה הנקראת בעברית עצם העצה) נחשב לנדיר בהשוואה לשברי מאמץ בעצמות הרגליים שהוזכרו לעיל ובנוסף לכך, מאחר והתסמין המרכזי של שברי מאמץ אלה הוא כאבים בגב התחתון, במקרים רבים האבחנה מתעכבת.
הטיפול העיקרי בשברי מאמץ כולל מנוחה המאפשרת לעצם להחלים, חיזוק השרירים התומכים וחזרה הדרגתית ומתונה לפעילות ספורטיבית מלאה.
