פציעות בשרירים אופייניות לעוסקים בספורט באופן חובבני או מקצועי. הפציעות יכולות להתרחש על רקע מאמץ חוזרני ולא מותאם ליכולות הגוף, ביצוע תנועות מהירות מדי, הפעלת עומס רב מדי על השריר ועוד. במאמר שלפניכם נפרט אודות סוגים שונים של פציעות ספורט בשרירים.
פציעות בשרירים וקרע בשרירים
קרע בשריר יכול להתרחש בכל אחד משרירי הגוף, אך בקרב ספורטאים מדובר בעיקר בקרע של שרירי הסובך (שריר התאומים), קרע בשריר הדו ראשי וקרע של שריר הירך האחורי. קרע של שרירי הסובך אופייני לשחקני טניס, כדורגל וכדורסל, קרע של השריר הדו ראשי (שריר הקיבורת) אופייני לעוסקים בהטלת כידון, הרמת משקולות, כדורעף, טניס, היאבקות ורכיבה על סוסים ואילו קרע של שריר הירך האחורי שכיח בעיקר בקרב כדורגלנים, טניסאים ושחקני רוגבי.
בגדול נהוג לסווג את חומרת הפציעה באופן הבא:
- דרגה ראשונה – קרע של סיבים ספורים, אובדן מינימאלי של תפקוד ונפיחות מקומית.
- דרגה שנייה – קרע חלקי של השריר, אובדן כוח שריר ונפיחות ניכרת.
- דרגה שלישית – אובדן מוחלט של כוח השריר, קרע מלא.
תסמונת המדור
תסמונת המדור (תסמונת לחץ מדורי) היא הפרעה המערבת את העצבים והשרירים, הנגרמת עקב פעילות גופנית ונחשבת לנדירה יחסית. היא נפוצה בעיקר בקרב רוכבי אופניים, שחיינים וספורטאים העוסקים בהליכה מהירה או ריצה. זאת כיוון שהיא מתפתחת בעקבות הפעלה חוזרת ונשנית של קבוצות שרירים ספציפיות.
בדרך כלל, התסמונת מופיעה מתחת לברך בעקבות לחץ פנימי שגורם להפרעה בזרימת הדם לאזור. יחד עם זאת, התסמונת יכולה להופיע גם בזרוע, באמה, בישבנים, בבטן ובכף הרגל. ברוב המקרים התסמונת מתפתחת במדורים התחומים על ידי רקמת החיתולית. תפקידה של רקמת החיבור החשובה הזו הוא לשמור על היציבות של הרקמה מבחינה אנטומית, לבלום זעזועים ולהגן עליה.
בזמן פעילות גופנית מאומצת או לאחר פגיעה בשריר, מתפתחת נפיחות מקומית המחייבת את רקמת החיתולית לעבור התרחבות גם כן. אם הרקמה הדוקה מדי וההתרחבות לא מתאפשרת, נוצר לחץ פנימי גבוה וזרימת הדם לאזור מופרעת.
כיווץ שרירים
כיווץ שרירים הוא מצב שבו השריר מתכווץ בעוצמה באופן לא רצוני ולא נרפה מאליו. לרוב הכיווץ יהיה חד מאוד וילווה בכאבים שימשיכו כל עוד ימשיך הכיווץ של השריר. שרירים הממוקמים בין שני מפרקים סובלים משכיחות גבוהה יחסית של התכווצויות, אך באופן עקרוני מדובר בתופעה שיכולה לפגוע בכל אחד משרירי הגוף.
ככול הנראה, הגורמים המרכזיים לכיווץ שרירים הם עייפות של השריר או מתיחה לא מבוקרת של השריר, התייבשות ואימון מאומץ בסביבה חמה.
שיקום לאחר פציעה בשריר
המטרה של תכנית השיקום לאחר פציעות שרירים היא לקדם את תגובת הריפוי של הרקמה בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי וזאת על מנת שהספורטאי יוכל לשוב לפעילות מוקדם ככול האפשר.
בשלב המוקדם ביותר לאחר הפציעה מקובל לפעול לפי פרוטוקול RICE הכולל מנוחה, חבישה, קירור והרמה של האיבר הפגוע. כמו כן, במהלך השבוע הראשון לרוב יש לתת עדיפות למשככי כאבים שלא גורמים להפחתת הדלקתיות.
חשוב מאוד להימנע ממנוחה ללא תנועה במשך יותר משבוע וזאת כיוון שמנוחה ממושכת ללא תנועה עשויה להוביל לנוקשות, ניוון ועיכוב השיקום. לעומת זאת, תנועה מידית ללא כל מנוחה עשויה לגרום להתפתחות של רקמה צלקתית צפופה שתפגע אף היא בתהליכי השיקום. בזמן שהשריר מקובע, עליו להיות מתוח לחלוטין.
תנועה מוקדמת המבוצעת באופן מבוקר לאחר תקופת המנוחה הקצרה, נחשבת לחיונית מאוד לשיקום התכונות המכניות של השרירים הפגועים ותורמת לקיצור משמעותי של משך השיקום.
בשלב הראשוני מומלץ להימנע מהליכה על הקרקע שעשויה להכאיב ולכן ניתן לבחור למשל ברכיבה על אופני כושר, הליכה בבריכה ותרגילי התנגדות מבוקרת המאפשרים לספורטאי להניע את השריר הפגוע מבלי להגיע לנקודת הכאב.
לאורך תהליך השיקום מגבירים את העצימות של התרגילים באופן הדרגתי ומתון מאוד כאשר לכל אורך הדרך חשוב להימנע מלגרום לכאב.
