פציעה של מפרק שיא הכתף והבריח

מפרק שיא הכתף והבריח הוא חלק ממערכת מפרקי חגורת הכתף. מדובר במפרק סינוביאלי (מסוג מפרק החלקה), המחבר בין שיא הכתף (חלק מעצם השכם) לעצם הבריח.

המפרק מיוצב ע"י קופסית המפרק המחוזקת באמצעות רצועת שיא הכתף והבריח, החולפת לאורך החלק העליון של קופסית המפרק.

רצועת החרטום והבריח היא רצועה נוספת הממוקמת מחוץ למפרק, המחברת בין החלק הצדדי של עצם הבריח, לבין זיז החרטום של עצם השכם.

פציעות של מפרק שיא הכתף והבריח מהוות גורם שכיח לכאבי כתף. היציבות והשלמות של המפרק עשויים להיפגע בדרגות חומרה שונות, החל מנקע מתון או קל וכלה בפריקה מלאה של המפרק עם תזוזה משמעותית וכליאה של עצם הבריח מחוץ למפרק. סך הכול פציעות אלה מהוות כעשרה אחוזים מכלל הפציעות המערבות את הכתף.

פציעת מפרק שיא הכתף והבריח: לאחר נפילה וחבלה לכתף

חבלה מעין זו דוחפת את עצם השכם לכיוון מטה ולמעשה מרחיקה אותה בעוצמה מעצם הבריח. פגיעה זו פוגעת במפרק המחבר ביניהן וכן ברצועות האחראיות ליציבות שלו. נפילה על יד מושטת עלולה להפעיל על המפרק כוח עקיף דרך עצם הזרוע, הדוחפת את עצם השכם למעלה ומרחיקה אותה גם כן מעצם הבריח. גם תנועה עוצמתית כלפי מעלה יכולה לגרום לפגיעה בשלמות המפרק אך תנועה זו לא פוגעת ברצועות החיצוניות המייצבות אותו.

מנגנוני פציעה נוספים כוללים זריקה לפנים של הגוף בזמן תאונת דרכים כשחגורת הבטיחות מקבעת את עצם הבריח וכן חבלה ישירה בעצם הבריח שמפעילה כוח לכיוון מטה, בזמן שהזרוע רחוקה מהגוף.

מה הם התסמינים של פציעה של מפרק שיא הכתף והבריח?

התסמינים כוללים כאבים במפרק הכתף והגבלה בטווח התנועה של המפרק. אופי התסמינים וחומרתם משתנים בהתאם לסוג הפגיעה כשסך הכול נהוג להתייחס לשישה סוגים שונים של פגיעות להלן:

פגיעה חלקית בלבד בשלמות קופסית המפרק

המשמעות היא שהקופסית לא קרועה לחלוטין אלא חלקית בלבד וזאת בדומה לנקע מתון או קל. המיקום היחסי של עצמות המפרק נשמר ובמישוש או במבט חיצוני, לא ניתן יהיה להבחין בשינוי אנטומי במפרק.

קרע מלא הן של רצועות שיא הכתף והבריח והן של קופסית המפרק

המרווח המפרקי גדול מהרגיל בשל כך שעצם השכם מסובבת מעט ועצם הבריח ממוקמת מעט יותר גבוה מהמיקום הטבעי שלה, אך מוחזקת סמוך למיקום הטבעי שלה על ידי רצועת החרטום והבריח. הן סוג 1 והן סוג 2 אופייניים למטופלים לאחר תאונת דרכים או נפילה ביד מושטת.

סוג 3

קרע מלא של כל הרצועות, כשבמקרים מסוימים תאובחן בנוסף גם פגיעה בשרירים האוחזים בעצמות המפרק (שריר הטרפז ושריר הדלתא). הקצה הרחיקני של עצם הבריח בולט כלפי מעלה והזרוע תהיה מעט שמוטה.

במצב זה ניתן יהיה לדחוף את עצם הבריח בחזרה למקומה הטבעי אך ברגע שנסיר את הלחץ החיצוני שנפעיל, העצם תחזור למיקום הלא טבעי שלה.

סוג 4

בנוסף לקרע מלא של הרצועות המתרחש בסוג 3, תאובחן גם סטייה של עצם הבריח אחורה. בניגוד לפגיעה מסוג 3, במקרה זה לא ניתן יהיה לדחוף את עצם הבריח חזרה למקומה הטבעי שכן היא כלואה בתוך סיבי שריר הטרפז.

סוג 5

פגיעה המזכירה את הפגיעה המתוארת בסוג 3, אך במקרה הזה לא תתרחש התנתקות של השרירים מעצמות המפרק. יחד עם זאת, עצם הבריח מתמקמת בסטייה גדולה יותר לכיוון מעלה בהשוואה לסוג 3, מרחק הגדול פי שלושה עד חמישה מהמרחק הנורמלי.

סוג 6

קרע מלא של כל הרצועות והסטה כלפי מטה של עצם הבריח, עד כדי כליאתה מתחת לשיא הכתף או מתחת לזיז החרטום. פגיעה מסוג זה, בדומה לפגיעות מסוג 4 וסוג 5, נחשבת לנדירה יחסית בהשוואה לפגיעות מסוג 1, 2 ו-3. לרוב פגיעה זו מתרחשת בשל חבלה עוצמתית במיוחד הפוגעת בעצם הבריח כלפי מטה, בזמן שהזרוע רחוקה מהגוף.

הואיל וכדי לגרום לפגיעה זו נדרש כוח רב במיוחד, הרי שלא אחת המטופלים הסובלים מפגיעה זו, סובלים בנוסף מנזקים שונים גם ברקמות הסמוכות למפרק.

כיצד מאבחנים פציעה של מפרק שיא הכתף והבריח?

אבחון של פציעה של מפרק שיא הכתף והבריח מבוסס על בדיקה גופנית, נטילת פרטים מהמטופל בנוגע למנגנון הפגיעה ובדיקות הדמיה רפואיות. כך לדוגמה בשלב הראשון מישוש והסתכלות יכולים לגלות דפורמציה של אזור המפרק בשילוב עם הסטה של עצם הבריח לכיוון מסוים, בהתאם למנגנון הפגיעה. לאחר מכן הרופא ינחה את המטופל לנסות לבצע פעולות שונות כמו הנעת הזרוע לכיוון הכתף הנגדית במישור אופקי וכיו"ב.

את סוג הפגיעה ניתן לקבוע באמצעות צילום רנטגן וכן לא אחת נעשה שימוש בבדיקת אולטרסאונד, מיפוי עצמות וסריקת MRI. אמצעי נוסף המשמש כיום למעקב אחרי התסמינים, כולל הזרקת תרופה לשיכוך כאבים ישירות למפרק ומעקב אחרי שינוי בתגובות הנבדק.

כיצד מטפלים בפציעה של מפרק שיא הכתף והבריח?

בדרך כלל פגיעות מסוג 1, 2 ו-3, מטופלות באופן שמרני בלבד הכולל שימוש במתלה אורתופדי למשך מספר ימים עד שבועות. כמו כן נהוג לקרר את אזור המפרק הפגוע באופן מקומי באמצעות קומפרסים קרים (קרח עטוף במגבת), ליטול נוגדי דלקת שאינם סטרואידים וכאשר הדבר מתאפשר, לבצע תרגילי פיזיותרפיה לחיזוק השרירים והגדלת טווח התנועה של המפרק.

בפגיעות חמורות מסוג 4, 5 ו-6 (ולעתים גם פגיעה מסוג 3 שלא השתפרה לאחר טיפול שמרני אופטימאלי), נהוג לטפל באמצעות ניתוח שבו חושפים את המפרק, משחזרים את המיקום של עצם הבריח ומקבעים אותה למקומה הנכון באמצעות קיבוע פנימי. במקרים מסוימים הטיפול יושלם עם שחזור של רצועות המפרק באמצעות תרומת גיד עצמית.