פריקה של מפרק או דיסלוקציה של מפרק היא פגיעה במיקום היחסי הנורמלי או פגיעה במנח הנורמלי של עצמות המפרק. ברוב המוחלט של המקרים הפריקה מתרחשת בעקבות פגיעה פתאומית במפרק. כמו כן, ברוב המוחלט של המקרים רצועות המפרק שתפקידן בין היתר לשמר את העצמות של המפרק במנח התקין שלהן, נפגעות במהלך הפריקה.
באופן עקרוני, הפריקה יכולה להתרחש בכל אחד ואחד ממפרקי הגוף, אך בעיקר מתרחשת במפרק הכתף, באצבעות הידיים, בברכיים, בשורש כף היד ובמרפקים. במאמר שלפניכם נפרט אודות פריקות מפרק הנפוצות בקרב ספורטאים.
פריקת כתף
בשונה למשל ממפרק הירך, מפרק הכתף הוא מפרק שאינו יציב בזכות עצמות המפרק ולפיכך רמת היציבות של המפרק תלויה באופן חלקי בגידים סביב הכתף ובאופן מלא ברצועות המחברות את עצם הזרוע לשכמה. את כל מקרי פריקות הכתף נהוג לסווג לשתי קבוצות עיקריות: פריקות טראומטיות ופריקות א-טראומטיות.
בפריקות טראומטיות הפריקה היא תוצאה של כוח חיצוני כמו נפילה וחבלה או משיכה עזה של הזרוע ואילו בפריקות א-טראומטיות הפריקה התרחשה ללא כל כוח חיצוני. כך לדוגמה במקרים מסוימים תנועת יד עצמית גרמה לפריקה במהלך זריקת כדור בעוצמה רבה.
בשונה מתת פריקה או נקיעה, בכל מקרה שבו מתרחשת פריקת כתף, נגרם נזק לרקמות הרכות האחראיות לייצוב המפרק. הנזק יכול לבוא לידי ביטוי בקרע של הרצועות ו/או מתיחה של הרצועות וכן ייתכנו קרעים חלקיים או מלאים של הגידים התוך מפרקיים. מעבר לזה, לא אחת ניתן לאבחן נזק גרמי של ראש עצם הזרוע או השכמה לאחר פריקת כתף.
מתאבקים, כדורסלנים, כדורגלנים, שחקני רוגבי, ג'ודוקאים וספורטאים נוספים העוסקים במשחקי ספורט הדורשים מגע נמצאים בסיכון מוגבר לפריקות כתף. כמו כן, מתעמלות צעירות הסובלות מגמישות יתר נמצאות בסיכון מוגבר לפריקת כתף שאינה טראומטית.
פריקות של פיקת הברך
בין שלושים ל- 72 אחוז מפריקות פיקת הברך קשורות בפעילות ספורטיבית, כאשר שברי עצם סחוס מופיעים ב- 28-39 אחוז מהפריקות. הפריקה יכולה להתרחש במטופל בעל אנטומיה תקינה לחלוטין הנחשף לכוח ישיר עוצמתי אם כי ברוב המחקרים נמצא שהפריקות נגרמות בקרב אנשים בעלי אנטומיה לא תקינה שנחשפו לכוח עקיף.
השינויים המבניים הרלוונטיים לפריקות פיקת הברך הם בעיקר תת שגשוג של השריר הנרחב התיכון, זווית מענית לא תקינה, רפיון מוגבר של חבק הפיקה התיכון, זווית Q גדולה, צניחה קדמית של עצם הירך, מתיחות יתר של חבל הפיקה הצידי ועוד.
במקרים רבים, הפריקה מתרחשת כאשר כף הרגל נותרת יציבה בעמדה מסוימת בעוד ששאר הגוף פונה לכיוון שונה בעוצמה ופתאומיות ולכן הפציעה יכולה להופיע בעיקר בשחקני טניס, שחקני כדורסל, שחקני כדורגל ועוד.
פריקות של המרפק
פריקה של מפרק המרפק היא תוצאה של כוחות חיצוניים הפועלים על המפרק כאשר במבוגרים ברוב המוחלט של המקרים הפריקות מתרחשות על רקע נפילה בזמן שהמרפק ישר לחלוטין והיד מושטת קדימה.
בילדים קטנים לעומת זאת, בדרך כלל הגורם לפריקת מפרק המרפק הוא משיכה עוצמתית ופתאומית של היד המושטת במטרה למנוע נפילה של הילד או במטרה למשוך את הילד המעוניין להתרחק מהמבוגר האחראי לאזור מסוכן כמו כביש למשל (Pulled elbow או Nursemaid's elbow).
ישנם ענפי ספורט רבים המגבירים את הסיכון לפציעות במרפקים כמו לדוגמה טניס וגולף ,אך לרוב מדובר בפציעות שמתרחשות על רקע מאמץ חוזר ונשנה. פריקה של המפרק כפי שציינו, היא לרוב תוצאה של טראומה, כמו לדוגמה במקרה של נפילה במהלך תרגיל אקרובטיקה.
טיפול פריקה של המפרק
במקרים מסוימים, המפרק חוזר למנח הטבעי באופן ספונטני (שחזור ספונטני). עם זאת, אם המפרק לא חוזר למנח התקין שלו, המטופל יצטרך לעבור שחזור מכוון, שלרוב מבוצע על ידי אורתופד. לאחר השחזור נהוג לקבע את המפרק למקומו התקין באמצעות מתלה או מקבע ולאחר מכן יש להתחיל טיפולי פיזיותרפיה.
מטרת הטיפולים הפיזיותרפיים לחזק את השרירים המייצבים של המפרק הפגוע ולהשיב למפרק את כושר התנועה וטווח התנועה באופן הדרגתי אך עקבי. במקרים חמורים בלבד לא יהיה מנוס מלבצע ניתוח לתיקון המפרק. הכוונה היא למשל למקרה שבו לאחר הפציעה המפרק סובל מאי יציבות כרונית. במקרים מעין אלה ניתן לשקול לבצע ניתוח לשחזור רצועות המפרק.
