פציעות ספורט נחשבות לתופעה שכיחה מאוד בקרב ספורטאים תחרותיים, אך באופן עקרוני כל אדם העוסק באופן מתמיד בפעילות גופנית, גם אם באופן חובבני, נמצא בסיכון לסבול מפציעות ספורט. ישנו מגוון עצום של פציעות ספורט, הנבדלות אלו מאלו בדרגת החומרה של הפציעה ובסוג הרקמה הפגועה. כמו כן הפציעות נבדלות אלו מאלה בכל הקשור לאופי ומשך תהליך השיקום.
תהליך שיקום מוצלח יכול לסייע לספורטאי לשוב לפעילות מלאה בחלק ניכר מהמקרים, אם כי במקרים מסוימים הפציעה תפגע ביכולות הספורטיביות באופן בלתי הפיך. באופן כללי, תהליך השיקום מחייב את הספורטאי להתנהל בסבלנות ובאופן עקבי, להתמיד בשגרת הטיפולים ולחזור לפעילות באופן הדרגתי תוך מתן תשומת לב מרבית ליכולות של הגוף ולמסרים שהוא משדר במהלך הפעילות.
במקרים מסוימים, תהליך השיקום יתנהל במסגרת רב מקצועית. כך למשל ישנם ספורטאים שבמסגרת השיקום שלהם נעזרים באורתופדים, מעסים מקצועיים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים ועוד.
פיזיותרפיה בתקופת השיקום
ברוב המקרים, במסגרת תהליך השיקום, יעבור הספורטאי טיפולי פיזיותרפיה. פיזיותרפיסט ספורט מומלץ חסן שמא בעל ניסיון של 15 שנה יכול לסייע במניעת התנוונות ברקמות הפגועות וברקמות הסמוכות להן, לשמור על כוח השרירים ועל גמישות המפרקים המעורבים בפציעה. כמו כן, בעזרת הפיזיותרפיה ניתן לחזק את השרירים התומכים ברקמה הפגועה כדי למנוע החמרה של הפציעה.
תרגול של פיזיותרפיה מאפשר לספורטאי ללמוד כיצד להניע את גופו ביעילות גבוהה יותר על מנת שיוכל להימנע מפציעה חוזרת. בדרך כלל, מומלץ לאתלטים להמשיך בביצוע תרגילי פיזיותרפיה גם לאחר החזרה לשגרת האימונים במשך תקופה מסוימת.
האספקט הפסיכולוגי של פציעות ספורט
ישנם אתלטים הרואים בפציעת הספורט כאפשרות להתאוששות ומנוחה משגרת האימונים המפרכת בעוד שאחרים רואים את הפציעה כאיום על ההגדרה העצמית שלהם. בתווך ישנו ספקטרום שלם של תגובות, אך לפי מחקרים שנערכו בנושא זה נראה כי עד עשרים וחמישה אחוז מהספורטאים חווים מצוקה פסיכולוגית ברמה קלינית לאחר פציעה. כמו כן, כי קיימת נטייה לתגובות נפשיות שליליות יותר לאחר פציעה, בקרב ספורטאים המגדירים את הזהות שלהם דרך הספורט בלבד.
החזרה לפעילות לאחר הפציעה עלולה גם כן להוות תהליך מלחיץ ומאיים עבור ספורטאים. כך לדוגמה ישנם חששות מפני פציעה חוזרת, מפני כאבים, מפני ירידה ברמת הביצועים ומפני אכזבה. כתוצאה מכך, ספורטאים רבים סובלים מחוסר ריכוז ובסופו של דבר סובלים מפציעה חוזרת.
במצב זה, מדווחים הספורטאים לרוב על תחושות קשות של חוסר אונים, תחושות של בידוד, חוסר ביטחון בנוגע ליכולות שלהם לחזור לרמת כושר מלאה ואף קשיי הסתגלות וקשיי תקשורת עם חברים לקבוצה ומאמנים.
אחד החלקים החשובים ביותר בתהליך השיקום קשור להחלטה מתי לחזור לשגרה. לרוע המזל, שחקנים רבים חוזרים לשגרה במהירות גבוהה מדי, לפני שהשלימו את התהליך השיקומי וכך מגדילים את הסיכון לפציעה חוזרת. לא אחת, הספורטאי חוזר לפעילות מוקדם מדי משום שהוא חושש שהיעדרות ארוכה מדי תשפיע לרעה על הקריירה והיכולות שלו.
מנוחה מול תנועתיות בתהליך השיקום
בדרך כלל, בשלב הראשוני לאחר פציעת ספורט מומלץ שלא להזיז את האיבר הפגוע, אך משך המנוחה המוחלטת צריך להיות קצר יחסית. זאת כיוון שהימנעות מוחלטת מתנועה במשך זמן ארוך מדי, עלולה להוביל לנוקשות מקומית, להיחלשות השרירים באזור הפציעה ובעקבות כל זה, לעיכוב של השיקום. לעומת זאת, חזרה מוקדמת מדי לפעילות עלולה להוביל להיווצרות של רקמה צלקתית באזור הפציעה.
לאור זאת, על כל ספורטאי שחווה פציעה, לעבור תהליך שיקומי המותאם אישית לצרכי הגוף שלו, בשילוב עם טיפולים טבעיים המשתנים בהתאם לאופי הפציעה ודרגת החומרה שלה.
אולי יעניין אותך גם:
